וזכרם לא יסוף מזרעם

הן אמרו חז”ל (מדרש משלי פרשה ט’ סימן ב’):

“כל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים”.

וכ”ה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) אסתר פרק ט’ סימן כ”ח:

“וימי הפורים האלה לא יעברו. אפילו לימות המשיח”.

ויש להבין מה נשתנו ימי הפורים מכל שאר ימי המועד שכולם בטלים לעתיד לבא ורק ימי הפורים יזכרו ויעשו לעתיד לבא.

וכתב בזה התורת חיים (סנהדרין צ”ז ע”ב) משום שבימי המן לא חזרו ישראל למוטב אלא ע”י גזירותיו של המן כן לעתיד לבא אמרו חז”ל (סנהדרין שם) “הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב”.

אמנם מפשטות דברי הרמב”ם (פ”ז מהל’ תשובה ה”ג) משמע שמרצונם יחזרו בתשובה ובזכות התשובה הם נגאלין, והכס”מ ציין לדברי הגמ’ ביומא (פ”ו ע”ב) “גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה”, ואכמ”ל.

ואי בדידי תליא היה נראה לפרש במדת הרחמים, דכשם שאמרו (שבת פ”ח ע”א) “הדור קיבלוה בימי אחשוורוש” ופרש”י “בימי אחשורוש – מאהבת הנס שנעשה להם”, כן לעתיד לבא כשיראו ישראל את הניסים והנפלאות בהינצלם מחבלי משיח, וכאשר אומות העולם יקומו עליהם לכלותם להשמיד להרוג ולאבד והקב”ה מצילנו מידם, מאהבת הנס יקבלו עליהם שוב עול מלכות שמים מאהבה.

דהנה פלא הדבר, שדוקא בימי אחשוורוש הדור קיבלוה באהבה ולא מצינו כן בימי מתתיהו וגזירת היוונים, אף שבחנוכה זכו לנס פך השמן שהיה נס גלוי למעלה מדרך הטבע ובפורים לא זכו לגילוי למעלה מדרך הטבע אלא לנס במסגרת הטבע בלבד.

ונראה דהיא הנותנת, דדוקא בראותם שהקב”ה שוכן עמם בתוך צרתם ואף בהסתר פנים בהיעדר גילוי שמימי באתגליא, מ”מ נראה בחוש שהקב”ה מבטל מעליהם גזירות קשות ואכזריות, והיא שהביאם לקבל עול מלכות שמים באהבה.

וכך גם לעתיד לבא בראות ישראל שעל אף אורך הגלות והסתר הפנים, ואין אנו זוכים לראות נסים גלויים, אין מי שיאמר “שמש בגבעון דום”, ואין מי שיוריד לנו לחם מן השמים, ויקרע לנו את הים, מ”מ הקב”ה שומר ומציל את שארית עמו בית ישראל, נגד עמים גדולים ועצומים, ואין לך נס גדול מזה.

וכבר כתב רבינו היעב”ץ בסולם בית אל:

“ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד ככלם, מי שיעיין ביחוד עניננו ומעמדנו, אנחנו האומה הגולה שה פזורה אחר כל מה שעבר עליהו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים ואין אומה בעולם נרדפת כמונו, מה רבים היו צרינו, מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו, להשמידנו לעקרנו לשרשנו מפני השנאה שסבתה הקנאה רבת צררונו, גם לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותינו, כל האומות הקדומות העצומות, אבד זכרם, בטל סברם, סר צלם, ואני הדבקים בה’ כולנו חיים היום, לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותינו אפילו אות א’ וניקוד א’ מתורה שבכתב וכל דברי חכמים חיים קיימים לא יטה לארץ מכלם, לא שלט בהם יד הזמן ולא כלם, מה יענה בזה פילוסוף חריף היד המקרה עשתה כל אלה, חי נפשי בהתבונני בנפלאות אלה גדלו אצלי יותר מכל נסים ונפלאות שעשה השי”ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל, וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו”.

ונס זה דומה לנס פורים, וכשם שבימי אחשוורוש הדור קיבלוה מאהבת הנס כך גם לעתיד לבא במהרה בימינו עתידין בני ישראל לקבל עול מלכות שמים באהבה ויחזרו למוטב ומיד הקב”ה גואלם.

ב

ונראה עוד עפ”י מה שביארתי במק”א (שיחות מנחת אשר על התורה פתיחה לספר שמות) בביאור דברי חז”ל בפסחים (נ’ ע”א):

“והיה ה’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא. אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא, כולו הטוב והמטיב”.

וכל חכמי לב נתחבטו בדבריהם ז”ל דמלשונם  משמע דכל השינוי לעולם הבא יהיה רק באופן הברכה אבל לא בעצם המציאות, דלא  אמרו דעולם הזה יש בו טוב ויש בו רע ועולם הבא כולו טוב וכולו ארוך אלא אמרו  דיחס האדם ואופן ברכתו הם שישתנו לעוה”ב, ונראה לומר דלעולם הבא נברך הטוב והמטיב על אותן הרעות שכבר ברכנו עליהם דיין האמת בעוה”ז, דאז ימלא שחוק פינו  ולשוננו רינה על ה”בשורות הרעות” שהיו מנת חלקנו בעוה”ז כאשר יגלו עפר מעינינו  ונראה עין בעין שכל הרעות טובות גדולות ועצומות היו עלינו מהקב”ה ית”ש ואז נשוב  ונברך על הכל ברוך הטוב והמטיב.

(והראוני שוב שהצל”ח בפסחים שם כתב ששמע פירוש זה בילדותו מהמוכיח הגדול הר”ר אפרים מרישא מגיד מישרים דק”ק בראד).

וכך היה בימי הפורים, כל מה שהיה נראה מעיקרא כמדת הדין וכגזירות קשות ואכזריות נהפך למדת הרחמים, “ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם” (אסתר ט’ א’). הפור שנפל על יום מותו של משה רבינו ע”ה, היה נראה בעיניהם כיום שכל כולו מדת הדין, והמה לא ידעו שיום זה יום סגולה הוא שבו נולד משה רבינו ע”ה מושיען של ישראל (מגילה י”ג ע”ב).

העץ הגבוה חמישים אמה שנעשה לתלות את מרדכי עליו מסתמא גרם לשברון לב בקרב כל עם ה’, ונהפוך הוא ובו תלו את המן ועשרת בניו.

אסתר שמכל הנשים והנערות שבמלכות אחשוורוש היא לבדה נשאה חן וחסד לפניו, צדקת זו שגדלה בקדושה ובטהרה בביתו של גדול הדור דווקא בה נתן מלך רשע את עינו ולבו, כדי שעל ידה יזכו ישראל לנס ופלא ולישועה גדולה.

וכבר נתבאר במק”א (מנחת אשר שיחות על המועדים ח”ב מאמר ל”א) דמשום כך נקראו הימים על שם הפור כדי לזכור שבנס פורים ראו בעליל איך מדת הדין נהפכת לרחמים וממכה עצמה הקב”ה מתקן רטיה.

וכך גם לעתיד לבא יהפכו כל הגזירות הקשות לרחמים גדולים ועין בעין יראו שכל הסבל והצער לא היה אלא רחמים וחסדים וכל דעביד רחמנא לטב עביד.

וזה שאמרו כל המועדים עתידים להתבטל מלבד ימי הפורים וזכרם לא יסוף מזרעם.

מתוך שיעור על פרשת פקודי