אחרי מיטתו של מרן רבינו בעל דרך אמונה זצוק"ל

אחרי מיטתו של מרן רבינו בעל דרך אמונה זצוק"ל

"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" (ויקרא י' ו').

"ואחיכם כל בית ישראל – מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה" (רש"י שם).

"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. שתלמיד חכם שמת הכל נעשים קרוביו (שבת ק"ה ע"ב)" (בעל הטורים שם).

מאות אלפים הלכו אחרי מיטתו של רבינו, והכל הרגישו כקרוביו, וכל אחד התאבל "אבל יחיד". ולכאורה פלא הדבר, הלא רבי חיים לא היה איש דברים, לא נואם בחסד עליון ואף לא מגיד שיעור מפורסם, מימיו לא נשא דברים ברבים, ואף לא מסר שיעורים להמונים, גם שיחת תלמיד חכם שלו עם הבריות היו תמיד בתכלית הקיצור, וכיצד זה שהכל הרגישו אבל יחיד, וכאילו בני משפחה המה.

לעניות דעתי, אין זה אלא משום שבכל נשמה יהודית יש ניצוץ פנימי העורג ומתאוה להתחמם לאורה של תורה, ורבי חיים היה אורה של תורה.

בספר הקנה איתא "איזהו תלמיד חכם, לא מי שבקי במשנה וברייתא בספרא ובספרי, עד שתהא נפשו קשורה בנפש התורה". נפשו של מרן רבינו היתה קשורה בנפש התורה, התורה היתה לא רק משוש חייו אלא כל חייו ובאהבתה ישגה תמיד.

שקדן שלא היה כמותו. בקי עצום בכל התורה כולה, שהיתה שגורה על לשונו. פעמים רבות אלו שיש להם זכרון עצום לוקים במדת מה בעומק ההבנה ויושר הסברא. לא כך רבי חיים, על אף בקיאותו העצומה סברתו היתה ישרה ונפלאה, קולע את השערה בעומק העיון. ספריו נפלאים והאיר סוגיות מורכבות שמעטים עסקו בהם. ספרו הנודע דרך אמונה הוא ספר יסוד בסדר זרעים, בושם שאין כדוגמתו, אך אני עמלתי הרבה בספריו על מסכת עבדים ומסכת כותים, ועל ברייתא דמלאכת המשכן וכדו'. ספרים מאירים באור יקרות סוגיות שמעטים בקיאים בהם. פירושו על הירושלמי זך ונקי תמצית מידותיהם של גדולי הדורות על תלמודא דארץ ישראל, ובספר נפלא זה הפגין מרן הגר"ח את סוד הצמצום, כאשר צמצם את מוחו הכביר לכתוב פירוש השוה לכל נפש להבין תלמוד קשה זה.

לא אלמן ישראל, וב"ה זכינו לגדולי ישראל מרביצי תורה ומורי הוראה בישראל, רבים הם הגדולים, אבל רבי חיים היה רק אחד, ולא הניח כמותו. אמרו רבותינו (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח – כ' ע"א):

"כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין [איוב כח א ב] כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. אילו אם אבדו יש להן חליפין אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו".

אין חליפה ואין תמורה לרבינו הגר"ח, ולא הניח כמותו בישראל.

רבים היו מתדפקים על דלתותיו להתברך מפיו, ברכותיו פעלו רבות, ורבים המה סיפורי נפלאות של אלה שהתברכו מפיו. ובכדי להבין מה היה מיוחד בברכותיו, נראה לפי מה שכתב ר' חיים פרק הראשון לספרו "ארחות יושר" בשם הספר חסידים ([מהדורת מקיצי נרדמים] סימן תתשצ"ה וכעין זה בס"ח סימן מ"ז) וכן הוא גם בשל"ה (מס' חולין נר מצוה אות נ"ה) ובארחות צדיקים (שער כ"ג) כך:

"כל הדובר אמת ואינו רוצה לחשוב שקר ולא לדבר שקר, אפילו דברים שיחשוב ושידבר אף על פי שלא יתכוון להם, כל מחשבותיו ודבריו יתקיימו, שנאמר (איוב כב, כח) ותגזר אמר ויקם לך עכ"ל. ומבואר שהנזהר מלשקר יתקיימו כל ברכותיו דכמו שהוא נזהר שלא ישקר גם מן השמים שומרים עליו שכל מה שיאמר יהיה אמת ויתקיים".

רבינו הגר"ח ידוע היה בשמירת פיו ודקדוקו העצום במשך כל השנים שלא להוציא דבר שאינו אמת צרופה מפיו גם כאשר לשומעים לא היה תמיד נח לשומעם, כך ניתן להבין את העובדה שברכותיו התקיימו תדיר ובזה מוטל עלינו בימים אלו להתחזק וללכת בדרכו לשמור את פינו מדבר שקר ולפעול בכך לעילוי נשמתו.

"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'".

כאשר בית נחרב ומתמוטט, נשארו עצים ואבנים, אריח ולבינה, ואפשר להשתמש בחמרי הבנין לבנותו מחדש ואף שודאי לא יהיה בנוי לתלפיות כפי שהיה לפני החורבן, אבל מ"מ אפשר לחזור ולבנות בית כלשהיא, אבל כאשר בית נשרף לאפר אי אפשר לבנות ממנו דבר.

בעלות מרן רבי חיים בסערה השמימה, יבכו כל בית ישראל את השריפה אשר שרף ה', כי תלמיד חכם שמת מי יתן לנו חליפתו מי יתן לנו תמורתו. אין לו חלופה ואין לה תמורה.

בשנותיו האחרונות נמנע הגר"ח מלברך את המתברכים מפיו בפה מלא ונהג לברך בקצרה בראשי תיבות  בו"ה, ורבים תמהו והלא בין ברכה והצלחה לבו"ה אין כאן אלא רגע קט, אך כאשר עומדים בשורה מאות אנשים לבקש ברכה מפיו, רגע לרגע מצטרף לחשבון לדקות ספורות, ובכח ההתמדה של הגר"ח דקות אלה יקרות מפז ומפנינים.

כמדומה לי שבגן עדן העליון כבר יש לו לרבי חיים הרבה זמן, ושם הוא כבר אינו מקמץ במילים אלא מברך את העם בפה מלא, ובהארת פנים.

יהי רצון שיהיה מליץ יושר על כל עמך בית ישראל האוחזים בשיפולי דגלומיה, ונזכה לתחיית המתים ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.