כי הוא חייכם ואורך ימיכם
כי הוא חייכם ואורך ימיכם
קרבים אנחנו לחג השבועות, ליום הנשגב והנפלא של קבלת התורה. ועלינו להתכונן ליום נשגב זה, מהו ההכנה הראויה ליום שבו ניתנה תורה לישראל.
ראשית דבר להפנים ולהבין שאין חיים אלא תורה, "כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים" (דברים ל"ב מ"ז), "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין" (רמב"ם פ"ז מהל' רוצח ה"א), וכך אומרים אנו בכל יום וים "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".
צא ולמד מדברי התנא הגדול רבי עקיבא בן יוסף בברכות (ס"א ע"ב):
"פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות רבים ועוסק בתורה. אמר ליה עקיבא אי אתה מתיירא מפני המלכות. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמר לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה".
כל זמן שאנו עוסקים בתורה במקום חיותנו אנחנו, אך אם חלילה נפרוש ממנה, משולים אנו לדג שעלה ליבשה, שכיון ש"יבש בו כסלע" שוב אין תקוה ושארית.
רגילים אנו לקרוא סיפור מרגש זה משחר ילדותנו, ומשום כך אין אנו מתבוננים בו כראוי. הלא דברי השועל לדגים "רצונכם, תעלו ליבשה ונדור ביחד כשם שדרו אבותי עם אבותיכם" תמוהים הם, וכי מתי דרו אבות השועל ואבות הדגים ביחד ביבשה, והלא אפילו בשעת המבול נשארו הדגים בים ולא היו בתיבת נח. לכאורה היה להם לדגים להטיח בפני השועל לא זו בלבד שטיפש אתה אלא אף שקרן אתה, שהרי באמת מעולם לא דרו אבות השועל ואבות הדגים ביחד, כי הם אינם יכולים לדור ביחד, אלה חיות ים ואלה חיות יבשה, מקום חיותו של השועל הוא מקום מותם של הדגים, גבולות חלק ה' בעולמו וכל אחד וחיותו הוא.
אכן נראה שכוונת השועל היתה לטשטש את ההבדל בינו לבין הדגים ולומר שאחרי כל השוני יש בכל זאת נקודת שיתוף ביניהם וא"כ יכולים הם להסתגל לחיים שונים ממה שהורגלו בו. אך הם עונים לו טעות היא בידך, ההבדל בינינו הוא הבדל של מהות, יצורים שונים בתכלית אנו וממקור אחר נחצבים חיינו, מעולם לא היתה לא תהיה ולא שייכת כלל נקודת שיתוף בינינו, אתה מהיבשה יונק את חיותך ואנו ממימי הנהר יונקים את חיותנו ו"מה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה". וכך גם אנו עם בני ישראל אין לנו חיות וקיום אלא בים התלמוד, בין כתלי בית המדרש, שם נולדנו. כאשר פקחנו את עינינו לראשונה במעמד הר סיני ראינו את משה רבינו ושני לוחות הברית בידיו ורק שם מקום חיותנו הוא.
וכך אומרים לנו בכל דור ודור, כל דור ולשונו, כל תקופה וסגנונה, "תעלו ליבשה ונדור ביחד כשם שדרו וכו'" למה לא תהיו ככל העמים, ככל אנשי הקידמה הנאורים, תפרשו קצת מאהלי שם מבתי המדרש "ונדור ביחד כשם שדרו אבותינו". ותשובתנו נחרצת, מעולם לא דרו אבותיכם ואבותינו יחד, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, אחים היו, אך נפרדים דרכיהם, אם הימין ואשמאילה, אם השמאל ואימינה, אנו אין לנו קיום אלא בתורתנו ובתי מדרשה.
ב
אמנם לא כל הלומד תורה ועוסק בה ימצא בה חיים, אלא תנאי יש בדבר. וכך אמרו בירושלמי (פאה ב', שבועות ג', שבת י"א, סוכה י"ח וכתובות נ"א) "אימתי היא חייכם בזמן שאתם יגעים בה". רק יגיעת התורה היא הנותנת לאדם חיות מן התורה.
ומהי יגיעה זו, זאת יש ללמוד מן הבבלי בשבת (פ"ח ע"ב) שם אמרו התורה סם חיים היא למיימינים בה וסם המות למשמאילים בה, הרי שגם בבבלי אמרו חז"ל דלא לכולם התורה היא סם חיים אלא למיימינים בה בלבד, וכתב שם רש"י "למיימינים בה, עסוקים בה בכל כחם וטרודים לדעת סודה". הרי דיש שני פנים ביגיעת התורה, יגיעת הגוף ויגיעת השכל. מחד "עסוקים בה בכל כחם", הרוצה לחיות חיי תורה צריך לעסוק בתורה בכל כחו, אך לא די בעמל הבשר והגוף, בנוסף לו "טרודים לדעת סודה" התורה צריכה להטריד את דעת האדם ולהפריע למנוחתו, אז ורק אז תהיה לנו התורה סם חיים.
ונראה דרש"י לשיטתו בקידושין (ל' ע"א) "ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, חזור עליהם ובדוק לעומקן". ונראה ברור לענ"ד דשתי אלה כנגד שני היסודות שבדברי רש"י בשבת, חזור עליהם כנגד עסוקים בה בכל כחו, ובדוק לעומקן כנגד טרודים לדעת סודה.
כך היא דרכה של תורה וכך עלו ונתעלו כל גדולי התורה, בעמל ההתמדה השוברת גוף, ביושבם על תלמודם יום יום, שעה שעה, רגע רגע. ובעמל השכל והנפש, "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה" בהיותם טרודים לדעת סודה של תורה.
ויגיעת התורה איננה נחלתם של גדולי התורה בלבד, אלא של כל עם ישראל, פוק חזי מה שאמרו בירושלמי סוף מסכת ברכות (פ"ט ה"ה):
"אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום".
"כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים"
רח׳ בר זכאי 2 (שערי חסד) 
