כתיבת פרוזבול על עציץ נקוב שאין בו צמחים

סימן סו

כתיבת פרוזבול על עציץ נקוב שאין בו צמחים

ב' טבת תשנ"ד

לכבוד ידי"נ הגאון המובהק

מוה"ר שמואל אליעזר שטרן שליט"א

(כעת רב מערב ב"ב)

רב שלום עד בלי ירח

במה שחקר מעכ"ת אם ניתן לכתוב פרוזבול על עציץ נקוב שאין בו שום שתיל וצמח אלא עפר בלבד ויסוד השאלה אם עציץ נקוב נחשב מחובר לקרקע רק מחמת השתיל שבתוכו שיונק מן הקרקע או שמא נחשב כמחובר ע"י העפר שבתוכו אף ללא צמח.

א

הנה נראה לכאורה דאף דגם העפר שבעציץ נחשב כמחובר לקרקע ולא רק השתיל שבו כמבואר במס' עוקצין (פ"ב משנה י') דאפילו המים שבתוך העציץ "חשיבי כמאן דמסקי אארעא" ואינם מכשירין, וכך מוכח גם ממה שפירות שגדלו בתוך עציץ נקוב חייבים בתרו"מ ולא אמרינן דטבל וחולין מעורבין זב"ז כמו באילן שחציו בארץ וחציו בחו"ל (גיטין מ"ז ע"ב) ואת"ל דהעפר שבעציץ אינו מחובר אלא תלוש הלא הצמח יונק גם מן העפר שבעציץ, וע"כ דגם העפר שבעציץ נחשב מחובר לקרקע. וכבר הביא באפיקי ים (ח"ב סי' מ"ג) ראיה זו בשם הגר"ח מבריסק. מ"מ נראה דאין זה אלא כשיש בתוך העציץ שתיל היונק מן הקרקע דרך הנקב דהיניקה היא זו שמחברת את העפר שבעציץ לקרקע עולם, אבל כשאין בו אלא עפר בלבד אינו מחובר אלא תלוש דאין כח יניקה בעפר בעלמא, ודבר זה מוכח לכאורה מג' ראיות:

א. הלא שיעור הנקב להחשיב את העציץ כמחובר הוא כדי שורש קטן כמבואר בעוקצין שם ובשבת (צ"ה ע"ב), ומוכח מזה דכל היניקה שהיא הסיבה דהוי כמחובר הוא ע"י שרשי הצמח ולפיכך צריך שיהא בנקב כדי שורש קטן שממנו יש יניקה לשרשי הצמח, ואת"ל דהעפר יונק מצד עצמו מהי"ת שיהא השיעור כדי שורש קטן ומה ליניקת העפר ולשורש. וע"כ דכל יניקת החיבור ע"י השורש הוא.

אמנם עדיין י"ל דכל שצמח היה יונק דרכו הו"ל כמחובר אף ללא צמח, ולא משום דהעפר יונק אלא משום דכל שאילו היה כאן צמח היה יונק הוי מחובר, אך זה דוחק לדעתי.

ב. בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' שמ"א) כתב בזה"ל "שאלת עציץ נקוב שאמרו, באיזה מקום יהא הנקב, דוקא בשוליו מפני שאין הזרעים יונקין אלא מן השרשים או אפילו נקוב בצדו". ובתשובתו כתב הרשב"א דאפילו אם נקוב מן הצד הוי כמחובר "לפי שהזרעים יונקים מן הקרקע אפילו דרך נקב שבצדו של עציץ" וכו'. ומבואר מכל דבריו גם בשאלתו וגם בתשובתו דכל היניקה הוא על ידי הצמח משרשיו או מגזעו אלא שנסתפקו אם הוא יונק מהנקב שבצד או רק מנקב שהוא כנגד הקרקע אך אין העפר יונק בעצמו ואינו נחשב כמחובר אלא ע"י יניקה, ודו"ק.

ג. הרי ברור דיש יניקת השרשים שעל ידו נחשב האילן או הצמח שבעציץ כמחובר לקרקע כמבואר בעוקצין שם דמשום כך לא צריך נקב בכלי גללים ואדמה, וכך נחלקו הראשונים בגיטין (ז' ע"ב) בתוס' לגבי עציץ של עץ או חרס אם צריכין נקיבה משום שהשרשים מפעפעים ויונקים דרך דפנות העציץ וכך נפסק להלכה כידוע. ואם נאמר דגם העפר יונק מן הקרקע יתחדש דיש שתי דרכי יניקה נפרדות דעפר ודשרשים, ומהי"ת לחדש כן ללא הכרח. ועוד דאטו עפר שבכלים אלה יחשב מחובר אף בעציץ שא"נ ללא עץ ושתיל, אתמהה.

ומלבד כ"ז נראה לכאורה דלא שייך גדר יניקה אלא בדבר חי או צומח המתגדל ומתרבה ע"י היניקה, אבל בדומם כמו קרקע לא שייך כלל יניקה, ומה שהביא מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל במנחת שלמה ח"א סי' מ' מדברי מרכבת המשנה (פ"ב מטומאת אוכלין ה"ט) ד"העפר שבתוך העציץ שואב דרך הנקב את לחלוחית קרקע עולם כדרך כל היסודות מין במינו שמושך כח שלו" וכו'. לענ"ד נראה כונתו דעל ידי העפר יונקים השרשים, דכל דבריו שם באים לחלוק על מאן דחייש ליניקת הנוף דרך האויר וע"ז חולק המרכבת המשנה בטענתו דהיניקה המחברת בין העציץ לקרקע הוא ע"י העפר שבעציץ שעל ידו נשאבת לחלוחית הקרקע אבל אין הנוף יכול לשאוב ולינק ע"י אויר שאינה מין הקרקע, אך מ"מ נלענ"ד דללא שתיל ושורש אין כלל כח היונק והשואב וכדמוכח מכל הנ"ל, כך נראה פשוט לענ"ד.

ב

והנה במנחת שלמה שם נתחבט ליישב את דברי הירושלמי (ערלה פ"א ה"ב, ד' ע"א) "רבי ירמיה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא כנקוב אצל האילן (עציץ של חרס שאינו נקוב) כנקוב הוא אצל הזרעים". וקשה דכיון דגם העפר שבעציץ כמחובר הוא כמבואר במשנה בסופ"ב דעוקצין כנ"ל פשוט דגם הדלעת הוי כמחובר, ועי"ש מש"כ בזה.

נראה לענ"ד בביאור הדברים דמאחר שנתבאר דאין העפר יונק ושואב מן הקרקע מצד עצמו יש להסתפק למה נחשב העפר שבתוך העציץ כמחובר דיש לפרש זאת בב' דרכים: א. העפר בטל לגבי האילן הגדל בו ויונק ממנו דהעפר טפל הוא לצמח ונטפל אליו ונחשב כמחובר מכח יניקת האילן. ב. על ידי יניקת השרשים נשאב ריח הקרקע אל העפר שבעציץ וכמו שביארנו סברת מרכבת המשנה ומשום יניקה זו הנשאבת לתוך העפר ועל ידו נחשב העפר כמחובר.

ובזה יש להבין בעית ר' ירמיה בירושלמי דאם העפר שבעציץ נחשב כמחובר משום שגם העפר שואב לתוכו את לחלוחית הקרקע ע"י האילן הנטוע בו ודאי דהוי כמחובר ממש ואף הדלעת הנטוע בו הוי כמחובר כיון שהעפר כמחובר הוא, אבל אם אין העפר נחשב כמחובר אלא משום שנטפל אל מה שנטוע בו, יש לדון דכיון שבעציץ זה נטועים גם אילן וגם דלעת מהי"ת לומר דהעפר נחשב כמחובר אגב האילן היונק מן הקרקע דרך דפנות העציץ והלא העפר טפל ובטל גם לגבי הדלעת הנחשבת תלושה ואין בה כח לינק מן הקרקע דרך דפנות העציץ, ונראה דשני דרכי הבנה אלו במה דהעפר הוי כמחובר הם ביסוד ספיקת הירושלמי.

אך באמת מסתבר לענ"ד דאף לפי הסברא דהעפר נחשב מחובר אגב הנטוע בו יש לומר דהוי כמחובר אף לגבי הדלעת דמסתבר טפי שיחשב כמחובר אגב האילן ולא שיחשב תלוש אגב הדלעת משני טעמים: א. משום שהאילן חשוב יותר מהדלעת. ב. דלעולם אין גרירא בשלילה ובכל מקום אמרינן בגדרים חיוביים שהם גוררין את הנטפל להם ולא בשלילה ויש לזה דוגמאות רבות. כהא דמיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת וכדו' ולא אמרי' מיגו דלא הוי דופן לשבת לא הוי דופן לסוכה וכדו' ואכמ"ל, ואפשר גם בד"ז לבאר ספיקת הירושלמי, ודו"ק.

אמנם אף שהארכנו להראות פנים למה שנראה עיקר דלא הוי מחובר ואין יניקה ללא שרשי הזרעים, נראה באמת דשאלה זו במחלוקת הראשונים היא שנויה. דבגיטין (כ"א ע"ב) כתבו התוס' להוכיח דגם בתלוש נחשב מחוסר קציצה ממה שאמרו בעפר עיה"נ דהוי מחוסר תלישה ויותר יש להחשיב קלף גדול מחובר מעפר, אך ברשב"א שם כתב בתירוץ אחד דשאני עפר "שהעפר יונק הוא זה מזה וכעוקר דבר מגידולו הוא" וכ"כ הריטב"א שם. ומשמע מדבריהם דעצם העפר מתכונתו יונק מעפר אף ללא זרעים כלל דהרי בדין עפר עיה"נ לא מדובר בזרעים כלל. אך מדברי התוס' וגם מדברי הראשונים הנ"ל בכל דבריהם משמע דבאמת לא נחשב עפר מחובר, ולכאורה סברי דבאמת אין העפר יונק מעצמו. אך אפשר דלא נחלקו במציאות היניקה אלא דסברי דאין יניקת העפר סיבה להחשיבה מחובר לענין דין מחוסר תלישה, ומשמע לכאורה מזה דנחלקו הראשונים אם עפר יונק מן האדמה ללא זרע ושורש.

אמנם אפשר דגם כונת הרשב"א והריטב"א דכיון דעפר יונק מעפר ע"י שרשי הזרעים מסתבר להחשיבה מחובר אף במקום דליכא זרעים ושרשים, אך זה דוחק ובודאי משמע מפשטות דבריהם דסברי דעפר יונק מעפר מטבעו.

אך אפשר דאף אם יש יניקה ע"י העפר ללא שרשי הצמח אין זה אלא כשאין הפסק אויר אבל בעציץ המונח ע"ג יתידות נפסק היניקה דאף ביניקה גמורה שע"י זרעים הו"א דאוירא מפסיק כמבואר בגיטין (ז' ע"ב) וא"כ אפשר דביניקת עפר בלבד באמת אויר מפסיק, ודו"ק בכ"ז.

ומכל זה נראה עיקר דלא מהני פרוזבול זה ועכ"פ ספק גדול הוא אם עציץ נקוב שאין בו זרעים נחשב כמחובר ואם כתבו עליו פרוזבול לכאורה הוי ספק ממון ולקולא.

משום עוצם טרדותי נאלץ אני לקצר במקום שאמרו להאריך, והנני בברכה נאמנה לכת"ר שיזכה להפיץ מעינותיו הברוכים חוצה מתוך שלוה ונחת.

ידידו בלו"נ הדוש"ת כה"י

אשר וייס