היאך נעשה תשובה ונחיה

מאמר א

היאך נעשה תשובה ונחיה

"אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר, רבינו אמור לנו היאך נעשה תשובה ונחיה, מיד פתח ואמר, יענך ה' ביום צרה (תהלים כ' ב'), זו היא שנאמר ברוה"ק על ידי שלמה בן דוד מלך ישראל, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו (שיר השירים ה' ד')". (פרקי דר' אליעזר פ"ה – סדר אליהו זוטא פכ"ג). 

כל מאמר זה סתום וחתום. אם ביקשו תלמידי רבי אליעזר הגדול ללמוד הלכות תשובה, מה לימדם רבי אליעזר, וכיצד מתגלה סוד התשובה בשני הפסוקים שציטט להם מדברי דוד ושלמה מלכי ישראל.

והנראה בזה דעיקר שאלת התלמידים היתה, האיך נעשה תשובה ונחיה. ידעו הם איך נעשה תשובה ונמות, אך לא ידעו איך יעשה אדם תשובה ויחיה בשמחה ובטוב לבב.

ידעו הם את סיפורו של רבי אלעזר בן דורדיא כפי שסיפרו חז"ל (עבודה זרה י"ז ע"א):

"אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נ"ד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נ"א) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו ל"ד) ונמקו כל צבא השמים. אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

וזאת ביקשו תלמידי רבי אליעזר לדעת וללמוד, האם יש חיים לאחר התשובה או שמא נגזר על בעל התשובה לחיות חיי צער של לב רגז ודאבון נפש, או אף מות וכמותו של אותו צדיק ר' אלעזר בן דורדיא.

והוא שהשיב להם רבי אליעזר הגדול, אמנם תחילת התשובה שברון לב וצער עמוק, כאשר החוטא מתחרט על מעשיו הרעים ובוש ונכלם להרים פניו, והוא שאמר דוד "יענך ה' ביום צרה". אכן כך, החוזר בתשובה מרגיש "כי בצרה גדולה אנחנו", אך הקב"ה עונהו ביום צרתו ומקרבו ומאמצו. וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מהלכות תשובה הלכה ו') "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה… אמש היה זה שנוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

התשובה מקרבת את האדם לשכינה, ואין הרגשה נעלית ונשגבה מקרבת אלקים וכמ"ש (תהלים ע"ג כ"ח) "ואני קרבת אלקים לי טוב". וכאשר זוכה האדם לשוב בתשובה שלימה לפניו ונעשה כאהוב ונחמד, קרוב וידיד וקרבת אלקים שורה עליו מתמלאים כל חדרי לבבו שמחה עילאית, והוא שאמר שלמה בשיר השירים שכל כולו אהבה "דודי שלח ידו מן החור ומעי המו לו" (ושאני ר"א בן דורדיא וכמ"ש שם כל דפריש ממינות מיית).

כך טבעה של תשובה שלימה, תחילתה יראה וסופה אהבה, תחילתה אימה ופחד וסופה קרבת אלקים שאין למעלה ממנה, וזה הדרך שבה נעשה תשובה ונחיה.

הוספה:

ולעומת רבי אליעזר בן דורדיא שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי עד שיצאה נשמתו, מצאנו מעשה אחר בבעל תשובה ששב בתשובה שלימה ונטל שכרו משלם, וכפי שמסופר במנחות (מ"ד ע"א):

"מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא: יכנס, נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה אני ה' אלהיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעה"ז, ולעה"ב איני יודע כמה".

הרי לן דאכן נעשה תשובה ונחיה.

[שיחות_רה]