חיי בעלי החכמה

"תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר 'וחי' עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא" (מכות י' ע"א).

"תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו. שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה. וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו"      (רמב"ם פ"ז מרוצח הלכה א'(.

 דברי אדוננו הרמב"ם מאירים עינים ביקרת התורה ורום ערכה, היא תמצית החיים עד שבלעדיה "כמיתה חשובים", ומשום כך גולה הרב בעקבות תלמידו הכושל ושוכן אף הוא בעיר מקלטו.

 ולכאורה יפלא הלא מן הסתם יש לרב תלמידים הרבה, ולא תלמיד יחיד ומיוחד, והלא כולם נצטוו בצו החיים "ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יקרא י"ח ה') וא"כ למה לקפח את חייהם של כל יתר תלמידיו הרבים הישרים והצדיקים ונשלח את רבם הנערץ כדי חייו של אותו תלמיד בודד שסרח והרג את הנפש בשגגה.

 אלא אומרים אנו לכל יתר תלמידיו, אם אכן חפצי חיים אתם, תגלו אף אתם לעיר המקלט, הלא הנכנס יכנס והיוצא אל יצא, קיימו בנפשיכם "הוי גולה למקום תורה", (שבת קמ"ז ע"ב), אחרי רבי עקיבא לבני ברק, אחרי רבי אליעזר ללוד אחרי הרב לעיר המקלט, שהרי "חיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין" והצמא למים החש כי קצו קרוב אם לא ימצא מים לרוות את צמאונו יחפשם במטמונים, יעלה הרים ירד בקעות וירחיק נדוד עד אשר יחיה נפשו, כך צריך המבקש תורה לגלות למקום חיותו.

 אמנם לא כל הלומד תורה ועוסק בה ימצא בה חיים, אלא תנאי יש בדבר. וכך אמרו בירושלמי (פאה ב', שבועות ג', שבת י"א, כתובות נ"א) "אימתי היא חייכם בזמן שאתם יגעים בה". רק יגיעת התורה היא הנותנת לאדם חיות מן התורה.

 ונראה ביאור הדבר בעמקו, דרק עבודת הנפש היא הנוגעת לציפור הנפש להחיותו ולחזקו, וזה שכתב הרמב"ן (פרשת אחרי) "חיות האדם מן המצוות כפי הכנתו בהן".

 (עיין לעיל בפרשת בחקותי מאמר "שתהיו עמלים בתורה" ומאמר "העמל והשעשוע" עוד בענין עמל בתורה).

חיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין