כלל חובת האדם בעולמו

פעמים רבות ביארנו בעבר דמ”ט ימי הספירה מכוונים כנגד מ”ח דברים שהתורה נקנית בהם, והסברנו בפנים שונות מה ענין יום המ”ט, ולפי כל הדרכים הנ”ל, היום האחרון הוא היום הפנוי, והוא מוקדש לחזרה או לתפילה.

אך אפשר שדוקא היום הראשון של ימי הספירה הוא היום הפנוי, דהנה מרנא הרמח”ל ערך את ספרו הגדול מסילת ישרים לפי סדר העבודה של התנא הגדול רבי פנחס בן יאיר (עבו”ז כ’ ע”ב) אלא שרפב”י התחיל “תורה מביאה לידי זהירות” וכו’ ובמס”י לא ייחד פרק לתורה אלא התחיל במדת הזהירות.

ואמרתי בביאור הדבר דהנה פ”א במס”י הוא “ביאור כלל חובת האדם בעולמו” ונראה דכך פירש הרמח”ל מה שאמר רפב”י תורה, דבאמת אינה דומה תורה לזהירות, זריזות, נקיות וכדו’ שכולן מדות ותכונות שבנפש האדם.

אלא דבכל עת שיבקש האדם לבצע משימה מסוכנת וקשה. צריך שקודם יבין מה חשיבות המשימה וכמה חיוני להצליח בביצועה, ורק אם יתברר אצלו שמשימה זו חשובה מאין כמותה ימצא את עוז הרוח וכוחות הנפש להצליח בה.

משל למה הדבר דומה. מושל גדול קרא בבהילות לגדול מצביאיו שר צבאו והטיל עליו משימה קשה, להגיע מעבר לסמבטיון ומתחת להרי החשך, ולכבוש מבצר מבוצר. שר הצבא התחיל לפרט בפני המלך את הנצרך לו לביצוע המשימה, אך המלך קטע את דבריו ואמר לו. לפני שתאמר לי מה אתה צריך, תא שמע מה גודל הענין. דע לך שכל הממלכה כולה תלויה על בלימה, חייך וחיי משפחתך עומדים בסכנה, ורק ביצוע מוצלח של משימה זו יציל אותנו ואת כל המדינה ממות. רק אם תשכיל ותבין זאת תוכל להצליח במשימה.

כך לפני שאנו מפליגים בדרך קשה זו של תיקון המידות, קודם לכל צריך שיתברר אצל האדם כלל חובתו בעולמו, ובירור זה אין למצותו אלא ע”י התורה, עמלה ותלמודה.

ובדרך זו נראה דעוד טרם צאתנו למשימה הקשה של מ”ח קניני תורה, ביום הראשון של ימי הספירה צריך להתבונן בכל אותם הדברים המופיעים בפ”ו ממסכת אבות עוד לפני ברייתא דמ”ח דברים.

קודם צריך שיבין האדם “כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה”, “אל תתאוה לשלחנם של מלכים”, “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”.

רק לאחר שיתברר ויתאמת אצל האדם יקרת התורה וחשיבותה יוכל להצליח בדרכו דרך עץ החיים במ”ח דברים שהתורה נקנית בהם.