Ya’akov Avinu’s Path to Success

 ויפרץ האיש מאד מאד

“ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים” (ל’ מ”ג).

“וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד” (רמב”ם הל’ שכירות פי”ג ה”ז).

לבן הארמי גדול הרמאים היה, וכבר דרשו מה שנקרא לבן הארמי אותיות רמאי, וכ”כ בעל הטורים כ”ה כ’) “לבן הארמי, אותיות הרמאי”. וכ”ה בדעת זקנים (כ”ט ב’) “לבן רמאי היה ועל כן נקרא לבן הארמי”.

ומקור הדברים בבראשית רבה (ס”ג ד’):

“א”ר יצחק אם ללמד שהיא [רבקה] מארם נהרים והלא כבר נאמר מפדן ארם, מה ת”ל ארמי בת בתואל הארמי מה ת”ל אחות לבן הארמי אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים, ר’ פנחס אמר כתיב וילך פדנה ארם, מה תלמוד לומר אל לבן הארמי, מלמד שכולן כללן ברמאות”.

אכן רמאי בן רמאי היה, ואבי אבות הרמאים.

וכבר בתחילת היכרותו עם יעקב אבינו איש תם יושב אהלים נהג עמו מנהג רמאות והבטיח לו את רחל והכניס את לאה תחתיה, וכך גם בעבודתו של יעקב החליף את משכורתו עשרת מונים, והפר כל הסכם וכל תנאי שביניהם, ואעפ”כ התהלך עמו יעקב בתום וביושר, ועבד עמו בכל כחו.

ואף שכתוב “עם עקש תתפתל” (תהלים י”ח כ”ז), וכבר כתב בספר החינוך (מצוה של”ח) שרשות ביד האדם להשיב למי שמאנה אותו כגמולו הרע וישוב עמלו בראשו, אין זה דרכו של יעקב שכל ארחותיו אורחות יושר.

תורתינו הקדושה ספר הישר היא, וכמ”ש (יהושע י’ י”ג) “הלא היא כתובה על ספר הישר”, ובמס’ עבו”ז (כ”ה ע”א) אמרו דהתורה קרויה ספר הישר על שם ספר בראשית שהיא ספר האבות, ואבותינו הקדושים ישרים היו בתכלית. “אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים” (קהלת ז’ כ”ט).

ראה זה פלא בבאר הגולה (חו”מ שמ”ח אות ד’) במה שכתב הרמ”א (סעיף ב’ שם) דטעות עכו”ם מותר, וכתב בבה”ג דמ”מ ראוי לאדם לקדש שם שמים ולא להנות מטעות עכו”ם אלא להשיב לו אבידתו ולהחזיר לו את טעותו ולקדש שם שמים והוסיף:

“ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו”ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה וכמוש”כ בספר חסידים סימן תתרע”ד רבים אשר קידשו ה’ והחזירו טעויות העכו”ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם”.

ויש בנותן טעם להדגיש מי הוא בעל הדברים ומאן הוא מרא דשמעתתא, הלא כתב באר הגולה בהקדמה לספרו שקרא באר הגולה משום שבעודו ילד קטן נאלצה כל משפחתו לברוח מביתם באישון לילה מפרעות הגויים שהרסו וטבחו ללא רחמים וחמלה וגלו גולה אחר גולה, גולה וסורה, עי”ש.

ומטבע אנוש היה שינצור בלבו איבת נצח לגויים האכזרים, ולא היא אלא בטוהר לבו ונפשו הוא הגבר שקורא לבני עמנו לנהוג ביושר ובהגינות אף עם נכרים שמהם יצאו אותם רוצחים ארורים.

כמה נשגבים הדברים.

ב

ומתוך דבריו של באר הגולה למדנו שהנוהג במדת היושר יזכהו הקב”ה בהצלחה וברכה מנכסיו, ובדין הוא שיטול שכרו לא רק בעולם הבא אלא אף בעולם הזה, והן הנה שהצליחו והניחו יתרם לעולליהם.

וכבר הקדימו הרמב”ם בהלכה הנ”ל בכותבו שיעקב הצדיק עבד עם לבן בכל כחו “לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד“.