The Simcha of Lag Ba’omer According to the Mekubalim

הנה תמהו רבים מגדולי הדורות על מנהג ישראל לשמוח שמחה גדולה בהילולא קדישא של התנא האלוקי הרשב”י. וידוע מש”כ בזה החתם סופר (שו”ת יו”ד סימן רל”ג ובדרשות ח”ב ע’ ש”צ), וכן בשו”ת שואל ומשיב (מהדורא ה’ סימן ל”ט), ולא נתקררה דעתו של השואל ומשיב עד שכתב שבטוח הוא שבימי האר”י והבית יוסף לא נהגו כן ולא היו מניחין לנהוג כן עי”ש.

אך לא כן הדבר וכבר כתב מרנא קה”ק מהרח”ו בשער הכוונות (דרוש י”ב) שהאר”י החי בעצמו שמח ועשה משתה ושמחה בציון הרשב”י ביום ל”ג בעומר. וגדולה מזו כתב שם דאחד הקדושים אשר בארץ רבי אברהם הלוי נהג לומר נחם בכל יום ויום וכך עשה גם בל”ג בעומר, ובא רשב”י אל האריה”ק בהקיץ והתרעם על רבי אברהם הנ”ל למה אמר נחם ביום שמחתי העבודה שיראה בנחמה, ולאחר ל’ יום מת בנו וקיבל תנחומים, הרי שרצונו של רשב”י שיהיה זה יום שמחה.

ועיין עוד במשנת חסידים (מסכת אייר סיון משנה ב’- ז’):

“מצוה לשמוח שמחת הרשב”י, ואם דר בארץ ישראל ילך לשמוח על קברו ושם ישמח שמחה גדולה”.

הרי לן מקדושי קמאי דאכן כך נהגו וסגולה גדולה לשמוח בציון הרשב”י ביום ההילולא. וכבר הבאנו במק”א (עיין לעיל מאמר נ”ג) מה שנחלקו במקור השמחה וטעמו, רבים כתבו דיום זה הוא היום שבו עלה הרשב”י בסערה השמימה, אך החיד”א במראית העין (אות תצ”ג) כתב דביום זה סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו רבותינו שבדרום והרשב”י ביניהם, והמאירי ביבמות (ס”ב ע”ב) כתב שקבלה ביד הגאונים דביום זה פסקה המגיפה עי”ש, וכבר כתב בכף החיים (סימן תצ”ד ס”ק כ”ו) שאלו ואלו דא”ח, עי”ש.

והנה חידוש עצום כתב הגר”י עמדין בסידור בית יעקב (עמוד רע”ג סדר חודש אייר אות כ”ז):

“עכשיו המנהג פשוט שעושין יום זה יו”ט, ונראה לי מפני שכולו דין כמו בי”ד שראו כולו לחובה וק”ל”.

וכבר הקדימו הגר”א סבע בצרור המור (פר’ אמור):

“וכן הוא לפי האמת כי ל”ג בעומר הוא תוקף הדין. וסימניך עד הג”ל הזה ועדה המצבה. וכן אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשברם. כי העומר הוא ים סוער וכמצולה. והשם בכח הרחמים מושל בגאות הים. וכשמתנשא הגל הוא משברו ומשקיטו. וזהו בשוא גליו אתה תשברם. וזהו גליו שהוא ל”ג לעומר שהוא כח הדין”.

וכמה מחודשים הדברים דיום ל”ג בעומר תוקף מדת הדין יש בו, אלא שבדרך נעלמת נהפך דין לרחמים ולשמחה וכמו שאמרו סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו (סנהדרין י”ז ע”א).

ועוד חידוש יש בדבריהם דלפי כל הדרכים תוקף היום של ל”ג בעומר משום המאורעות שארעו בו, אך מדבריהם משמע שסגולת היום הזה בעצם מהותו, ומצד עיצומו של יום נהפך בו דין לרחמים.

ונראה על פי מה שגילה הרח”ו (בשער הכוונות שם) בסגולת יום הנשגב ל”ג בעומר, דהנה ידוע דשם אלקים הוא תוקף מדת הדין, אמנם שם זה מתהפך לרחמים בשם אכדט”ם, כאשר שלוש האותיות הפנימיות מתחלפות מלהי לכדט, האותיות הקודמות להן, (ונראה דרמז יש בדבר דהקב”ה הקדים מדת הרחמים למדת הדין (בב”ר א’) ולכן שלש האותיות מקדימות הל’ לכ’, הה’ לד’, והי’ לט’. והטעם שהמתקת הדין והפיכתו לרחמים הוא ע”י חילוף האותיות הפנימיות בא לרמז דבפנימיות עמקותה גם מדת הדין רחמים היא בשורשה, ומשו”כ האותיות הפנימיות הם שהופכים דין לרחמים, ודו”ק בכ”ז).

ושלוש האותיות האלו כדט שעל ידם מדת הדין נהפכת לרחמים, הם בגמטריה ל”ג, וביום הנשגב הזה בל”ג בעומר נהפכה מדת הדין לרחמים ופסקה המגפה, וכנגד חמש האותיות של שם אכדטם, סמך רע”ק את חמשת תלמידיו הגדולים ומרנא הרשב”י ביניהם. וזה הרמז עד הגל הזה ע”ד בגמטריה אכדט”ם, וג”ל בגימטריה כד”ט, והיינו גַלְעֵד עי”ש ותראה נפלאות מתורת האר”י הק’.

ונראה להוסיף ע”ד דההבדל בין אלקים לאכדטם בגמ’ הוא שתים עשרה בגמ’ זה והוא שנרמז ע”ד הג”ל הזה.

ונראה לפי הנ”ל דבאמת בחינת היום בשם אלקי”ם, שרומז למדת הדין ולא שביום זה מתחלף לשם אכדט”ם, ובכך הדין נהפך לרחמים וכמבואר בדברי צרור המור ומוהר”י עמדין.

והנה ידוע דבפרק ס”ז שבספר תהלים יש מ”ט תיבות כנגד מ”ט ימי הספירה (מלבד פסוק ראשון שהוא הפתיחה לפרק) ומשו”כ נהגו לומר פרק זה אחר הספירה בכל יום ויום. ויום ל”ג בעומר מכוון כנגד שם אלקים. ונראה לפי המבואר דאכן בסגולת היום נהפך הדין לרחמים.

ונראה בזה עוד דאותיות כד”ט ר”ת כי טובים דודיך ע”ש מש”כ (שה”ש א’ ב’) “ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין”, ונשיקות פיהו הוא הגדרה הנעלה והנשגבה של אהבה וחבה (כמבואר ברש”י בשה”ש שם) וזה ע”י הפיכת הדין לרחמים וגבורה לאהבה.

וכנראה רמזים רבים וסודות גדולים רמוזים במספר ל”ג שהרי תמצא שהמימרא הל”ג שיש לרשב”י בש”ס בבלי מופיעה בשבת דף ל”ג, שם מסופר באריכות נוראות גדולתו ופועלו של רשב”י, והדבר פלאי.

והנה רבבות אלפי ישראל עולים ביום נשגב זה להשתטח, לשפוך שיח ולשמוח על ציונו הקדוש של הרשב”י, וכבר מצינו בשער הכוונות (דרוש י”ג) שכך נהג רבינו הקדוש האר”י החי, אך מי שאינו עושה כן סגולה נפלאה לעסוק בתורתו של ר’ שמעון. וכך נהג מו”ר גאון ישראל וקדושו בעל הדברי יציב זצ”ל, בכל שנה ושנה דרש ופלפל בתורתו של הרשב”י בשלחנו הטהור.

וכך כתב המאור עינים (בישמח לב עמ”ס שבת) דכל העוסק בתורתו של צדיק ודבק במשנתו נחשב בידו כאילו משתטח על קברו, עי”ש.

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך

lagbaomer