בדיקת חמץ לפני ליל י"ד
במה ששאלת במי שמתחיל לבדוק בליל י"ב או י"ג (מחשש שלא יוכל לבדוק את כל חדרי ביתו כראוי בליל י"ד) האם יברך על הבדיקה.
הנה נחלקו הפוסקים במי שבודק לפני ליל י"ד אם יברך, ושלש מחלוקות בדבר, ולכל אחד יש בית אב בדברי הראשונים, ואבאר.
הנה מבואר (סי' תל"ו סעיף א') דהיוצא בשיירא תוך שלשים יום צריך לבדוק בלילה שלפני יציאתו אף שאין דעתו לחזור בחג, והיוצא לפני ל' צריך לבדוק אם דעתו לחזור בתוך ימי החג. ומקור הלכה זו בפסחים (ו' ע"א) ושם מבואר דבתוך ל' חייב לבער בכל ענין, משום דכבר מישך שייכא לחג דהלא שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים יום לפני הפסח, עי"ש.
ולענין הברכה כתב ברמ"א שם דבתוך ל' יום לא יברך, ובמשנה ברורה (שם ס"ק ד') ביאר דבדיקת ליל י"ד הוי תחילת הביעור כיון שמה שהוא מוצא הוא מניח לשורפו למחר ויכול שפיר לברך "על ביעור חמץ" אבל לפני כן דמה שהוא מוצא מניח לאכילה אין זה תחילת מצות הביעור ואיך יברך. ולפי"ז יש לדון דאם אכן יניח את מה שימצא לשורפו יכול לברך אף לפני כן, אך זה חידוש.
ובשלחן ערוך הרב (שם סעיף א') כתב בסגנון אחר למה אינו מברך לפני ליל י"ד וז"ל "ועל בדיקה זו (תוך ל') לא יברך על ביעור חמץ כדרך שמברכין על בדיקת ליל י"ד כיון שאינה בזמן העיקרי שתיקנו להו חכמים". הרי דאין לברך אלא על עיקר המצוה בזמנה הראוי (ויש להוסיף עוד בזה דבאמת אין מברכין על מצוה שכל ענינה הרחקת האיסור ולכן אין מברכין על בדיקת סימני טהרה ובדיקת תולעים, ואפשר דרק בדיקת ליל י"ד הוי משום מצות תשביתו דאף לאחר שביטל ועיקר הבדיקה הוי שלא יבא לאכלו מ"מ יש מצות תשביתו דרבנן כמו שביארתי במנח"א לפסחים [סי' א'] אבל בדיקה דלפני כן אינו אלא משום שמא יבא לאכלו בלבד ולפיכך אין לברך עליה וי"ל).
אך בביאור הלכה (ד"ה ולא יברך) הביא דעת הב"ח שחלק על הרמ"א וס"ל דמברך על בדיקת חמץ תוך ל' במפרש ויוצא לשיירא אבל לפני ל' דחייב לבדוק אם דעתו לחזור אינו מברך (וגם בזה י"ל כנ"ל דתוך ל' משום לתא דחג הוא ששואלין ודורשין אבל לפני ל' אינו אלא הרחקה שלא יכשל כשיחזור), והפר"ח החמיר יותר ונקט דלעולם מברך על כל בדיקת מצוה ואפילו לפני ל', ובבה"ל שם כתב דצ"ע למעשה, כיון שבדברי הריטב"א מבואר כשי' הב"ח עי"ש.
וכל אחד מאחרונים אלה יש לו בית אב בדברי הראשונים, דהמאירי בפסחים (ו' ע"א) כתב "וכל אלו שבודקים קודם זמן י"א שאין מברכין לפי שאין שעת המצוה אלא מאור י"ד, וי"א שמברכין ואין נראה כן", הרי לן כדעת הרמ"א וכסברת השו"ע הרב. אמנם בריטב"א שם כתב "ודעת הרא"ה דכל שזקוק לבער מברך על הביעור, ונראין הדברים תוך שלשים יום דוקא". ועי"ש בבה"ל שהבין שבאמת נחלקו בזה הרא"ה והריטב"א ולדעת הרא"ה אף לפני שלשים יום מברך הרי לן שלש מחלוקות בדבר בין רבותינו הראשונים והפוסקים.
וע"ע ברמב"ם (פ"ג ה"ו מחמץ ומצה) דהבודק לאחר המועד לא יברך, וכתב במגיד משנה דאיך יברך על ביעור חמץ כשהוא אוכל חמץ, ובכסף משנה שם דחה דבריו דלמה לא יברך על ביעור חמץ זה שעבר עליו הפסח שאסור בו ומחוייב לבערו. ועי"ש שכתב דכיון שאין כאן אלא קנס דהרי קיי"ל כר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ואינו עובר עליו לא יברך עי"ש. ומ"מ נראה דבזה כו"ע מודים ולא נחלקו אלא בבדיקה שלפני החג אבל אחרי המועד לכו"ע לא יברך.
אמנם נראה דכל זה אינו אלא במי שמחוייב לבדוק לפני י"ד כגון ביוצא לדרך אבל מי שנמצא בביתו ויכול לבדוק בליל י"ד אפשר דלכו"ע לא יברך בליל י"ג כיון שאין זה מצותו כלל. ועוד דלא מסתבר שיברך פעמיים דודאי מסתבר דבליל י"ד יברך כיון שזה עיקר זמן המצוה כך נראה לכאורה. אמנם מדברי המשנ"ב (בשעה"צ סי' תל"ג ס"ק ה') נראה להדיא דלפי השיטות שמברך לפני י"ד אף במי שאינו יוצא לדרך מברך, וצ"ע. ומ"מ נראה ברור דלמעשה לא יברך המתחיל לבדוק לפני ליל י"ד דספק ברכות להקל.
והנה כתב בשעה"צ שם בשם החק יוסף דאין לבדוק לכתחלה לפני ליל י"ד דכיון שאין מברכין לפני לילה זה מפסיד הוא את ברכת המצוה, ועל סמך דברים אלו, נהגו רבים להתחיל את הבדיקה בליל י"ג וסוברים דכיון שמשאירים חדר א' לברכה אין בכך הפסד. ולדידי צ"ע דכיון שהבה"ל מסופק אם צריך לברך לפני ליל י"ד לכאורה אין לבדוק לפני הזמן דנכנס לכתחילה לספק ברכה ומבטל ברכת המצוה. ואין לדחות דכיון שאינו גומר לבדוק בליל י"ג בלא"ה פטור הוא מלברך דאין מברכים אלא על גמר הבדיקה. דבאמת נראה דראוי לברך על כל מקום שהוא בודק ומקיים מצוה אף בבדיקה חלקית, וכך משמע מדברי השו"ע ברי"ס תל"ב דאם הפסיק בין ברכה לתחלת הבדיקה צריך לחזור ולברך אבל לאחר שהתחיל לבדוק שוב אי"צ לברך, הרי דמקיים מצוה אף בתחילת הבדיקה, ודו"ק.
וע"ע בשער הציון (סימן תל"ג ס"ק נ"ו) לגבי מש"כ בשו"ע (סעיף י"א) דאף המכבד ביתו ביום י"ג צריך לבדוק בליל י"ד ובמשנ"ב (ס"ק מ"ה) כתב טעם הלכה זו שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, וגם אם בדק לאור הנר צריך לחזור ולבדוק עי"ש, ובשעה"צ כתב דאף אם הוא משאיר חדר לבדוק אפשר שצריך לבדוק כל ביתו שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, ולפי"ז ה"ה בני"ד.
סו"ד לענ"ד נכון טפי להתאמץ ולבדוק כל ביתו בליל י"ד.
[שו"ת מנחת אשר ח"ג סימן כ"ח]
ב
בדיקה לפני ליל י"ד
כבוד תלמידי אהובי האברך המופלא
חריף ובקי, מתון ומסיק
הרב חנניה שפרן שליט"א
הנני במענה קצר על שאלתו בענין בדיקת חמץ במפקדות ומחנות הצבא האם צריך לבדוק דווקא בליל י"ד או שמא יש להקל ולבדוק יום או יומיים לפני כן. ושאלה זו כפולה ומוכפלת, את"ל שיש להקל ולבדוק בליל י"ב וי"ג האם יש להקל גם לבדוק ביום.
ויש בזה שעת דחק גדול כי יש והרב האחראי על בדיקת חמץ גר במרחק רב מן הבסיס וטרחא יתירא היא לנסוע שעות בליל י"ד.
ובאמת נשאלתי כיוצא בזה ע"י רופאים שיש להם מרפאות, ובנ"א שיש להם משרדים או חנויות ומפעלים במרחק ניכר מבתיהם האם חייבים הם לטרוח ולבדוק דוקא בליל י"ד.
הנה כתב המשנה ברורה (סימן תל"ג סק"א) דמי שבדק ביום י"ג צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד, אבל מי שבדק בליל י"ג אין צריך לחזור ולבדוק באור לי"ד "כן הסכימו רוב אחרונים". ובשעה"צ (סק"ה) כתב דיש אומרים דאפילו לכתחלה יכול לבדוק בליל י"ג, אלא שבספר חק יוסף כתב דאף שמצד דיני בדיקה שפיר דמי מ"מ אין ראוי לנהוג לבדוק בי"ג כיון שנפסקה הלכה (תל"ו ס"א) דאין לברך אלא באור לי"ד ונמצא דמפסיד את הברכה.
ולשיטתם צ"ל דמה שאמרו "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ" אינו אלא סוף הזמן אבל אי"ת לבדוק דוקא אור לי"ד.
ולפי דבריו כתבו רבים מן האחרונים דאם משאיר חדר אחד לבדוק בליל י"ד עם ברכה שפיר דמי אף לכתחלה לבדוק בליל י"ג, וכ"כ בשעה"צ (סימן תל"ז ס"ק נ"ו), והדברים ידועים.
אך לענ"ד מחדא ותרי טעמי יש להשתדל לבדוק את כל ביתו רק בליל י"ד, ואבאר.
הנה שני טעמים נאמרו בהאי דקי"ל דאין מברכין על בדיקת חמץ לפני ליל י"ד:
א. בבהגר"א כתב דרק בליל י"ד יכול לברך "על ביעור חמץ" כיון שלמחרת חל מצות שריפת חמץ והחמץ שימצא בבדיקה עומד לשריפה, וכ"כ המשנ"ב (שם ס"ק ד').
ב. בשו"ע הרב (ת"ל ס"א) כתב דאין לברך אלא בעיקר זמן בדיקת חמץ והוא אור לי"ד כתקנת חז"ל. וכבר כתב כן המאירי (פסחים ו' ע"א) "וכל אלו שבודקין קודם זמן יש אומרים שאין מברכין לפי שאין שעת המצוה אלא מאור ארבעה עשר ויש אומרים שמברכין ואין נראה כן".
הרי לן דאין שעת המצוה אלא מליל י"ד ומשו"כ אינו מברך על בדיקה מוקדמת, (ועיין שו"ת מנחת אשר ח"ג סימן כ"ח).
ונראה פשוט לפי טעם זה דלא רק לענין ברכה אמרו שאין זה שעת המצוה ואין זה הזמן העיקרי (לשון השו"ע הרב) אלא בעיקר אמרו כן לגבי עצם מצות הבדיקה, וא"כ נראה דודאי יש לו לאדם להשתדל לבדוק בעיקר הזמן שתיקנו חכמים. ובאמת זה פשטות כוונת המשנה דבודקין את החמץ אור לארבעה עשר, וז"פ.
ונראה עוד דכיון שתיקנו ברכה על מצוה זו דבדיקת חמץ כל הבודק בלי ברכה לא זו בלבד שמפסיד ברכה, אלא שעבר עבירה בביטלו חיוב דרבנן לברך על המצוות. ויש בזה נפ"מ גדול להלכה, דאם משום שמפסיד ברכה, בידו להשלים ולברך ברכה בכדי להשלים את החסר. וכדרך שעושין לגבי מאה ברכות בכל יום, אבל במה שביטל מצוה דרבנן דברכת המצוה הוי מעוות לא יוכל לתקון.
ונראה דזה אכן כוונת החק יוסף שכתב דאם בודק חמץ בי"ג הו"ל כערום שאסור לו לתרום כמבואר בריש מס' תרומות.
ולפי"ז נראה דמה שנהגו רבים מבני התורה בזמנינו להתחיל בבדיקת חמץ לפני ליל י"ד כדי להקל מעליהם את טורח הבדיקה בליל י"ד לא טוב המה עושים מתרי טעמי כמבואר.
ואודה שנתקשיתי בזה בדברי השו"ע הרב, דהוא הלא מרא דשמעתתא שכתב בריש סי' תל"ו דטעמא דמילתא שאין מברכין על הבדיקה לפני ליל י"ד משום שאין זה עיקר הזמן, והוא זה שכתב בריש סימן תל"ג שמותר לכתחלה לבדוק בליל י"ג אלא שצריך להשאיר חדר אחד לברך על בדיקתה בליל י"ד, ובעניי צריך לי עיון בזה.
אמנם במקום שאכן יש בזה טרחא יתירא כבנידון דידן נראה דשפיר דמי ומותר אף לכתחלה לבדוק לפני ליל י"ד מחדא ותרי טעמי, ואבאר.
א. הנה במק"א כבר הארכתי בשאלה כמה טרחא צריך האדם לטרוח על מנת לקיים מצות עשה (עיין מנחת אשר בראשית סימן ל"ט אות ב' ומנחת אשר על המועדים ח"א סימן ל"ה) והבאתי מקורות דכשם שאין האדם חייב לבזבז הון רב על המצוות (כמ"ש הרמ"א סימן תרנ"ו ס"א) כך אינו חייב לטרוח טרחא יתירא, ועי"ש באריכות הדברים.
אך עד כאן לא אמרו אלא בביטול מצוה, אבל בבדיקת י"ג הלא אינו מבטל מצותו אלא מקיימו באופן דבדיעבד ובזה פשוט דבמקום שיש טרחא יתירא מותר אף לכתחלה לבדוק בי"ג.
ונראה עוד דכשם שאמרו שהיוצא בשיירא והמפרש לים בודק תוך שלשים, וכן העושה בית אוצר, ולא חילקו בין היוצא שיירא להציל מן הגייס והדליקה ובין היוצא לטייל, אלא כל שצריך לצאת לפי דעתו מותר לו להקדים ולבדוק תוך ל', ולא חייבוהו לשהות בביתו או לחזור מן השיירא כדי לבדוק בעתו ובזמנו, כך גם בכל ענין שהוא רחוק מביתו בליל י"ד, דמה לן אם יצא בשיירא והתרחק מביתו שאינו חייב לחזור לביתו, ובין מי שיושב בביתו ורחוק הוא מבית אחר שמוטל עליו לבדוק, ולא מסתבר כלל לומר דהוי תקנה מיוחדת אך ורק למי שיוצא בשיירא או הפורש לים או עשה ביתו אוצר, דכיון שמצינו כן בג' גווני, מסתבר טפי דהוא הדין והוא הטעם לכל ענין שיש בו טרחא יתירא ורחוק הוא מן הבית שעליו לבדוק שמותר לו להקדים את הבדיקה.
ומשום כל זה נראה דבכל הני גווני אין האדם חייב להרחיק נדוד בליל י"ד ולנסוע למרחקים על מנת לבדוק חמץ בליל י"ד, אבל כשמדובר בחובת הבדיקה בביתו יש עליו להשתדל בכל דרך לבדוק את כל הבית בליל י"ד, ואין מקום להקל משום טרחא, דבהכי חייבוהו חכמים ולעולם יש טרחא לבדוק ביתו, בין ברב ובין במעט, וכי יעלה על הדעת לפטור אדם מבדיקת חמץ מכיון שיש בזה טירחא, אלא פשוט דכשם שחייב אדם לעלות לרגל אף אם יש בזה טרחא עצומה כיון שכל עיקר מצוה זו טרחא יש בה, כך גם עצם טרחת הבדיקה אינה סיבה כלל להקל בקיומה, וז"פ.
וכיוצא בדבר פשוט דאף אם אין אדם חייב לסבול צער גדול כדי לקיים מצוה אינו פטור מן המילה, דבכי חייביה רחמנא, וכ"ז פשוט בתכלית.
אך מ"מ יש ללמד את הבריות במה שמצוי בזמנינו כמעט בכל בית ובית שמכשירים את המטבח כמה ימים לפני הפסח ובליל י"ד כבר מבשלים בו מאכלי פסח, וכמעט בלתי אפשרי לרוקנו מכל מצרכי וכלי הפסח כדי לבודקו, ולענ"ד דינו כמי שעשה ביתו אוצר שמותר לו לבדוק תוך ל' יום, אך אם לא בדק פסקו המג"א (ס"ק ה') והמשנ"ב (סי' תל"ו ס"ק י"ב) שצריך לפנותו ולבדוק.
ומשו"כ יש ללמדם לבדוק חמץ כדין משעה שגמרו לנקותו לכבוד פסח ולפני שמכניסים למטבח כל כלי הפסח ומצרכיו, דאם לא בדקו כדין לפי רוב הפוסקים צריך לפנותו ולבודקו.
ודו"ק בכ"ז.
באהבה יתירא
אשר וייס
ג
בענין ברכה על בדיקת חמץ ברכב
כבוד הרה"ג ר' אמיתי אינדיג נ"י
רב שלום עד בלי ירח
שאל כבודו האם יש לברך על בדיקת חמץ ברכב כאשר אינו בודק בליל י"ד אלא את רכבו בלבד.
והביא את מש"כ בחק יעקב (סימן תל"ו ס"ק י"ז) דאף שכתב הרמ"א (סימן תל"ג סי"א) דצריך לבדוק את כיסי בגדיו מ"מ אינו מברך אלא על בדיקת הבית, כיון דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם, אך עיקר חיוב בדיקה וביעור אינו אלא בבית בלבד, ולשיטתו ה"ה דאינו מברך על בדיקת הרכב אלא שתמה על החק"י דהלא בפסחים (ה' ע"ב) למדו מקרא דלא יראה לך חמץ בכל גבולך, דגם על חמץ שבגבולין עובר.
ועוד העיר דלשיטת רש"י דבודקין את החץ שלא יעבור על ב"י וב"י, מסתבר דבכל מקום שעובר על ב"י חייב לבדוק והרי פשוט לעובר על ב"י בחמ שנמצא בכיסיו ולמה לא יתחייב בבדיקה.
באמת דבריו נכונים וברורים ביסודם, ונראה לכאורה דאין טעמט של החק"י מדיוקא דקרא דשאור לא ימצא בבתיכם, דאי משום הא לא מסתבר כלל, ובפרט לשיטת התוס' דבודקין מחשש שלא יבא לאכול, וכך כתבו רוב הראשונים, וא"כ מה זה ענין למאי דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם, ואפשר דלרווחא דמילתא ובדרך מליצה כתב כן.
אך מ"מ להלכה כתבו שני גדולי עולם החק"י שם ומהרא"ל צינץ במגן האלף (סימן תל"ו סק"ט) שאין לברך על בדיקת הכיסים, וכ"כ בכף החיים (תל"ו ס"ק צ"א). ויש לבאר הלכה זו בשני דרכים:
א. כיון שכל חיוב הבדיקה בכיסי הבגדים לא הלכתא פסיקתא היא, וכבר כתב המשנ"ב (תל"ג ס"ק מ"ז) שמנהג העולם לנער את הכיסים ולא לבודקן, ובאמת אין דרך להכניס חמץ ודברי מאכל לכיסים, ואף אם מכניסים בהם לעתים רחוקות אין הדרך אלאלהוציאן מיד, ואפשר דמשום כך הוי כמקום שאין מכניסים בו חמץ, כיון דהוי מקום שאין מחזיקים בו חמץ, אלא שמכניסים ומוציאין מיד, ומשו"כ אפשר דאין חובת בדיקה בכיסים ולפיכך אין לברך על בדיקתן.
ב. אפשר דאין עיקר חובת הבדיקה אלא בבית בלבד דכיון דעיקר חובת הבדיקה מחשש שמא מתוך ההרגל יבא לאכול לא תיקנו אלא שיבער חמץ מן הבית, דאם יש חמץ בבית יש חשש גדול דמתוך הרגל יושיט ידו ויאכל, משא"כ בכיס שהחשש רחוק הוא שיכשל באכילת חמץ.
ונפ"מ בין שתי הדרכים אם יש חיוב בדיקה ברכב, דאם נאמר שאין חיוב בדיקה לא בבית גם ברכב אין חיוב, אבל אם הגדרת הדברים דאין חיוב בדיקה בכיסים, מסתבר להחמיר ברכב דהלא אנשים יושבים שעות רבות ברכב ורגילים לאכול בו ודומה טפי לאחד מחדרי הבית.
מ"מ נראה להלכה דכיון דספק ברכות להקל, וכתבו גדולי עולם דאין חיוב בדיקה אלא בבית, נרה להלכה, דודאי צריך לבדוק א הרכב מחמץ אבל אין לברך על בדיקה זו, אלא לכוין בברכה לבית גם על בדיקת הרכב.
בהתנצלות על מאיחור תשובתי.
ביקר
אשר וייס
זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים
הנה הארכנו במק"א (מנחת אשר פסחים סימן פ"ב והגדש"פ מנחת אשר שערי לימוד סימן ד') בשאלה הידועה מה בין מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר למצות זכירתה בכל יום ולילה, והארכנו בזה בדרכי ההלכה.
ונראה בזה, דשני פנים יש בזכירת יציאת מצרים, ושני חובות רובצות עלינו מכח זכירה זו. זכירה זו מחייבת אותנו לקבל עול מלכות שמים שהרי כך אמרו חז"ל (פסיקתא זוטרתא במדבר קיג, א) "על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא כדי שתקבלו מלכותי עליכם" וכך משמע מפשטיה דקרא "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", ועוד כתיב "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים".
וזכירה זו מחייבת אותנו גם להודות ולהלל לשמו הגדול בשיר ובתודה על חסדו כי גבר עלינו, וכדכתיב (תהלים ק"ז כ"א) "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". (ומצינו עוד דהגדה מחייבת שבח והודיה בפרשת ביכורים (דברים כ"ו ג') "ואמרת אליו הגדתי היום וכו'" ובתרגום יונתן "ותימרון ליה אודינן יומא דין" ובתרגום ירושלמי שם "ותימרון ליה אורינן ושבחינן יומא הדין" והדברים מאירים).
בכל ימות השנה מצוה להזכיר יציאת מצרים כדי לקבל עול מלכות שמים, ומשו"כ קבעו מקומה של זכירה זו בקריאת שמע שכל כולה קבלת עול מלכות שמים דגם זכירה זו ענינה תוספת שלימות בקבלת עומ"ש.
(ובאמת כבר נתקשו גדולי הדורות במה שהשמיט הרמב"ם ממנין המצוות מצוה זו דזכירת יציאת מצרים בכל יום, וי"א דנקט דאין זו מצוה בפני עצמה אלא חלק ממצות קריאת שמע ולדברינו הדברים מתיישבים כמין חומר, ודו"ק כי קצרתי).
אבל בליל הסדר מספרים ביציאת מצרים כדי להודות ולהלל ומשו"כ קבעו אמירת ההלל בהדי סדר ההגדה.
ובזה נבין גם מה שנתבאר במק"א דבסיפור יציאת מצרים בליל הסדר אין אדם יוצא יד"ח אא"כ הוא מספר בנסים ונפלאות אבל במצות הזכירה שבכל השנה כולה די לו להזכיר שהקב"ה הוציאנו ממצרים, והדברים מתבארים כמין חומר, דדי בעצם הזכירה שהקב"ה הוציאנו ממצרים לחייב אותנו לקבל עול מלכותו, אך ככל שנגדיל לספר בנסים ונפלאות שעשה עמנו יתרחב הלב ותתרומם הנפש להודות להלל ולשבח לשמו הגדול יתברך.
(הר נוף), רח' שאלוזון 22 
