שיחת התעוררות בעקבות האסון במירון

בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה

על האסון באתרא קדישא מירון

"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" (ויקרא י' ו').

"והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני" (יחזקאל כ"א י"ב).

הלב ממאן להנחם, והעין ממאנת לייבש מקור דמעה, על השבר הגדול שפקד את עם ה', ובעיצומה של שמחת ההילולא עלו ארבעים וחמש קרבנות טהורים בסערה השמימה.

ובאותו לילה מר ונמהר, עלה בלבי מה שכתוב בתורה במות נדב ואביהוא בני אהרן "וידם אהרן" (ויקרא י' ג'), והדמיון כל כך ברור וכל כך בולט.

היה זה ביום שמיני למילואים יום הקמת המשכן, השמחה היתה עצומה הלא זה היום קוינו לו נגילה ונשמחה בו, מאות בשנים חיכו ישראל ליום זה, שבו הקב"ה ישכין שכינתו בקרבם ויגילו בישועתו.

מאות בשנים עבדו בפרך בגלות מצרים, ובצאתם ממצרים תעו במדבר הגדול וניסו את הקב"ה נסיון אחרי נסיון, עד שהגיע היום הגדול והנשגב של הקמת המשכן.

"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים. ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם" (ויקרא ט' כ"ב – כ"ג).

ובעיצומה של השמחה הגדולה:

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן" (שם י' ב' – ג').

בשיא השמחה, השבר הגדול של מות נדב ואביהוא.

"וידם אהרן".

ובמדרש (מובא ביערות דבש ח"ב דרוש י"ז ד"ה ויובן גם כן) שאלו וכי מה היה לו לאהרן להשיב, דכתיב ביה וידם אהרן, ואמרו היה לו לומר "ביום השמיני ימול בשר ערלתו".

והדברים פלאיים ומה ענין מילה בשמיני למות בני אהרן.

ושמעתי בזה פירוש נפלא, לפי דברי הגמ' בנדה (ל"א ע"ב):

"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי… ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים".

וכך היה יכול אהרן הכהן להשיב, וכי מן הדין שכל בית ישראל יהיו שמחים בחנוכת המשכן ורק אני, הכהן הגדול מאחיו שכל כך טרחתי לראות את המשכן עומד על תילו ולהכין את כל הכהנים ולהכשירם לעבודתם, ורק אני אתעצב ואתאבל על מות שני בניי, והלא אתה אמרת שמילה בשמונה, כי אין זה מן הדין והיושר שכולם יהיו שמחים ואביו ואמו עצבים.

אלא שאהרן הכהן לא שואל ולא מדשיב, אלא "וידם אהרן" מתעטף הוא בפלך שתיקה.

ספר איוב הוא הספר שבו לומד האדם איך להתמודד עם הכאב והאבדון, מדת הדין פוגעת באיוב הצדיק. שבעת בניו ושלשת בנותיו מתים על פניו בסערה גדולה, ואיוב בשברון לבו אומר "ערם יצאתי מבטן אמי וערם אשוב שמה ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך" (איוב א' כ"א).

ושלשת רעיו נכנסים לנחמו, אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי, וכל אחד מהם מתפלפל ומתפלסף, וכולם מנסים להבין ולהסביר פשר דבר, על מה עשה ה' ככה.

ולאחר אריכות דברים ולהג הרבה, נגלה אליו הקב"ה מתוך הסערה ושואל אותו שאלות נוקבות:

"איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה… על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה … הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה" (שם ל"ח ד' – י"ז).

תמצית הדברים ועומקן, טועים הם חבריך המנסים להבין ולהסביר את פשר הכאב והמות, במופלא ממך אל תדרוש, אף משה רבינו ביקש לידע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ונחלקו אם נענה (ברכות ז' ע"א).

אין אנו מצווים להבין את פשר הכאב והיסורין אלא לקבל את אשר אין בידינו להבין! וידם אהרן!

שמעתי ממורי ורבי הגאון הקדוש בעל דברי יציב, לבאר מה שאמרו (ברכות י"ג ע"ב) דבשעה שמקבל על עצמו עול מלכות שמים מעביר ידו על פניו, ובשו"ע (סימן ס"א ס"ה) מבואר דמכסה עיניו כדי שלא יסיח דעת, כי כונה מעכבת בפסוק ראשון דקריאת שמע, אך ממה שאמרו שמעביר ידו על פניו ולא אמרו שסוגר את עיניו שלא יסתכל מסביבו, משמע שיש בזה גם ענין סמלי.

ועומק הענין, דידוע ששם הוי"ה שורשו במדת הרחמים, ושם אלקים מדת הדין יסודו, ואיש יהודי עומד ומכריז "שמע ישראל ה' אלקינו", אף שלפעמים רואים אנו את מדת הרחמים בהתגלמותו, ולדאבון לב לפעמים מדת הדין נגלית, מאמינים אנו ש"ה' אחד", והכל רחמים וחסדים וכל דעביד רחמנא לטב עביד, ואף שאין אנו זוכים לראות זאת בחוש, מכסים אנו את עיני הבשר, כלומר, אין כל ממש במראה עינים, ובלבנו יודעים אנו שממנו לא תצא הרעות, וכל מדותיו של הקב"ה רחמים המה.

ארבעים וחמש קרבנות, קרבנות ציבור הם, וכל ישראל שותפים בקרבנות הציבור, ולבי אומר לי שגם בגזירה נוראה זו, הקב"ה ירד לגנו ללקוט לו שושנים ובחר מכל ערוגה וערוגה, זה לצד זה כולם עלו בסערה השמימה, כובעים שחורים וכיפות לבנות, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, ועל כולם תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא.

וידם אהרן. לא עלינו לשאול שאלות, נסתרים דרכי ה', וכל מה שמוטל עלינו להרבות בתפילה, להתחזק באמונה ובטחון, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. שנזכה בקרוב בימינו לתחיית המתים ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

---

תאור מפורט של תוכן השיעור (לפי השיעור בעברית)

00:00:00 אסון מירון
00:00:55 וידום אהרן
00:02:38 וידום אהרן – מה היה לו להשיב ? – דברי המדרש
00:03:16 וידום אהרן – ביאור דברי המדרש
00:04:05 האם רבי שמעון גירש אותנו ממירון ?
00:05:07 לג בעומר – מהות היום
00:07:36 מידת הדין פגעה בנו
00:09:08 דברי הרבי מקלויזנבורג עה"פ: שמע ישראל – מדוע מכסים את העיניים באמירת הפסוק ?
00:11:44 לעתיד לבא נברך הטוב והמיטיב
00:13:18 רבי שמעון לא נכשל
00:13:44 דברי הרבי מקלויזנבורג עה"פ: שבענו מטובך