תמליכוני עליכם – שיחה בבית המדרש להוראה לקראת חודש אלול

מאמר ח

תמליכוני עליכם

(שיחה בבית המדרש להוראה לקראת חודש אלול)

ר"ח אלול זה היום שכולם חוזרים, יש החוזרים מקרוב, ויש החוזרים מארצות רחוקות, יש שחוזרים לישיבה, יש שחוזרים לכולל, ויש שחוזרים לעבודה, כל עולם התורה מתחיל זמן חדש, 'זמן אלול', אין זה כתחילת יתר הזמנים, חודש אלול – שמרעיד כל לב יהודי, אלו הימים שעם ישראל צריך לחזור לקב"ה.

מסופר על מרן ר' ישראל סלנטר שבברכת החודש בשבת קודם ר"ח אלול, כאשר היו מכריזים בבית הכנסת על בואו הקרב של חודש אלול, היה מתעלף מעצם ההכרזה.

הרא"ש ויתר הראשונים בסוף מסכת ר"ה כתבו מנהג אשכנז לתקוע בשופר מתחילת חודש אלול, כדי להחריד את בני ישראל, כמאמר הכתוב (עמוס ג' ו) אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו?

דרשו דורשי רשומות כי אלול ר"ת "אני לדודי ודודי לי", מה משמעות ימים אלו?

הנה ימים אלו הם ימים שמתכוננים בהם לימים הנוראים, ראש השנה ויום הכפורים. נשמת יום ראש השנה הוא "מלכויות", אמר הקב"ה אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם (ר"ה ט"ז ע"א). בפשטות נראה כי מלכויות וזכרונות שני דברים הם, אך לא, דבר אחד המה. הקב"ה מלך, אנו עבדיו, ואנו צריכים שיעלה זכרוננו לפניו לטובה.

הרמב"ן בתחילת ספר המצוות מביא את המדרש, משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות, אמר להם קבלו תחלה מלכותי ואחר כך אגזור גזירות, כך אמר הקב"ה קבלו מלכותי עליכם, ואח"כ אגזור עליכם גזירות. וביאר בזה הרמב"ם ש"אנכי ה' אלוקיך" אינו ממנין התרי"ג מצוות, אלא מלכות היא זו. קודם "אנכי ה'", קבלו מלכותי עליכם, ואח"כ אגזור עליכם גזירות – כל התרי"ג מצוות גזירות הם.

אין מלך בלא עבדים, הקב"ה מלכנו ואנחנו עבדיו, משמעות העבדות היא קבלת עול, ומשום שעבדיו של הקב"ה אנחנו, ומצווים לשמוע בקולו ולקיים מצוותיו, לכן אנחנו צריכים לתת דין וחשבון על מעשינו. א"כ מלכות הקב"ה, הזכרון והתשובה, דבר אחד הם.

אמנם יש משמעות אחרת למלכויות בר"ה, מלכות שכל כולה תוכחה נוקבת וקשה.

כל אחד מכיר את עצמו ודאי טוב יותר ממה שאחרים מכירים אותו, "כי האדם יראה לעיניים והאלוקים יראה ללבב" (שמואל א, טז ז). כל אדם צריך לערוך חשבון נפש ולנצל את הימים הללו לחזור בתשובה לפניו.

יש מספר דברים שכתב השו"ע שצריך להתחזק בהם בעשרת ימי תשובה. אבל יסוד היסודות ועיקר העיקרים – לחזור אל הקב"ה, לדעת שאנחנו עבדים והעולם אינו הפקר. לכל אחד יש שליחות ומשימה, והוא בא לעולם לתכלית פשוטה, לעשות רצונו בלבב שלם.

באלול אנו באים ואומרים לקב"ה: באנו, אנחנו רוצים להתקרב ולחזור בתשובה שלמה.

תשובה שלמה היא מבחן גדול וקשה מאד, כבר כתב הרמב"ם (פ"ב מה' תשובה ה"ב): מה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו', "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". ע"כ.

משפט המבהיל אותנו מכל משפט אחר. מי הוא זה ואיזה הוא אשר יוכל לעמוד לפני הקב"ה ויאמר: אני מעיד אותך עלי כדרך שאדם אומר "אתם עדי", תעיד עלי שלא אשוב לזה החטא לעולם.

אדם יכול לרמות את חבירו, ויותר קשה לרמות את עצמו, אבל אינו יכול לרמות את בוחן כליות ולב, הנמצא בתוך ליבו שיעיד עליו שלא יוסיף להרשיע ולא ישוב לזה החטא לעולם.

חסידים מספרים על הרה"ק רבי זושא מאניפולי זצ"ל שהיה מרא דחושבנא, ולא ישן על מיטתו קודם שעשה חשבון נפש, דיבר אל עצמו בגוף שלישי, כאדם המדבר אל חבירו, וכך היה אומר: זושא מבטיח להיות טוב, אבל זושא הבטחת אתמול ולא קיימת?, אמנם כן, נכון, הבטחתי, אבל עכשיו אני מבטיח יותר ממה שהבטחתי אתמול. וכך היה מדבר עם עצמו שעה ארוכה, עד שהרגיש בעצמו שהגיע למדרגה שלא היה בה מעולם, וכך עלה ונתעלה והגיע למעלותיו הנשגבות.

כמה רחוקים אנו ממעלותיו של הרה"ק רבי זושא, מי הוא זה בזמנינו שיוכל להעיד "שלא ישוב לזה החטא לעולם"?

אמנם באמת נראה, שיש תשובה לחצאין. תשובה לחצאין אינה כמצה פחות מכזית. גם תשובה לחצאין מכפרת. לעולם צריך אדם לחתור להגיע לתשובה שלמה, שרק תשובה שלמה מכפרת על זדונות, ועבירות נהפכות לו לזכויות, אבל גם תחילת תשובה חביבה אצל הקב"ה. בא וראה מה שכתב בפלא יועץ ערך תשובה "וכבר אמרו משם האר"י ז"ל שהמעט שעושים בדורות הללו חשוב כהרבה שהיו עושים בדורות ראשונים כי גברה הקליפה וכשל בעונינו כחינו ואמרו בש"ס אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו לווים ואוכלים ואנן מה נענה והרי אנו דומים למי שחייב חוב גדול ונשבר ואין ידו משגת לפרוע במושלם תחנונים ידבר רש ומראה חשבונו עד שמתרצה בעל חובו להפרע במשך זמן לחצאין לשליש וולרביע כאשר תשיג ידו כן אנחנו".

האדם צריך לחפש בכל עוז כיצד לחזור בתשובה. כל הסגולות שבעולם לא עומדים במקום התשובה, כבר כתב רבינו יונה בשער התשובה שער א' כי "ושבת עד ה' אלוקיך" הוא חיוב תמידי בכל השנה, אבל בימים אלו יש חובה נוספת, לנצל את הימים הללו שהקב"ה מטהר אתכם מכל חטאתיכם.

אכן, אף שכל הסגולות שבעולם לא מספיקים בלא תשובה, אבל אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך, צריך לחפש כמטמונים את הסגולות שיביאו אותנו לכך שהקב"ה ידוננו במידת הרחמים, לא לסגולות הנפוצות בימינו כונתי, אלא לדברי חז"ל שהקב"ה מדבר מתוך גרונם, וחז"ל אמרו (סוטה כ"א ע"א) שהתורה מגנא ומצלא, התורה הקדושה מגינה ומצילה.

התורה מטהרת ליבו של האדם, המאור שבה מחזירו למוטב. זו קדושת התורה.

התורה גם מאריכה אף ומעוררת את מידת הרחמים, מצילה מן החטא ומגינה מן הפורענות. מרבה תורה – מרבה חיים.

התורה היא עיר מקלט ממלאך המוות. כאשר עוסק האדם בתורה גם מלאך המוות לא יכול להגיע אליו. (עיין ב"מ פ"ו ע"א על מות רבה בר נחמני ושבת ל' ע"ב על מותו של דוד המלך שמלאך המות לא יכול היה לנגוע בהם עד שגרם לביטולם מן התורה רגע כמימרא).

בימי האלול האלו, עד שנזכה לשוב בתשובה לפניו צריך להרבות בתורה.

בכל התפילות של ימים נוראים, בתפילות שמוסיפים בתפילת העמידה מבקשים אנו ארבע בקשות שכולם דבר אחד הם – חיים!

כל עוד נשמת האדם באפו, יכול הוא לתקן את הכל.

אומרים בשם החפץ חיים משל שמדבר אלינו כאב המדבר לבניו, משל לאדם שחי בכפר קטן והיה בעל חוב גדול, לא היה אדם בכפר שאותו יהודי לא היה חייב לו כסף. אותו אדם לא יכל לצאת לרחובה של עיר ללא שיתנפלו עליו, יצעקו עליו ויבזו אותו. פעם פגשו אדם וניסה לעודד אותו ואמר לו שיש פן אחד חיובי במצב שאתה נמצא בו, דע לך, שכל בני הכפר בשעה שמתפללים ג"פ ביום "רפאנו ה' ונרפא" מכוונים עליך שתהיה בריא ותאריך ימים, כדי שאולי באחד הימים יוכלו לגבות ממך את חובם.

כך גם אנו אומרים לקב"ה: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים, אנו יודעים שאנחנו חייבים לך הרבה, הלואי ונצליח לפרוע את כל חובותינו, אבל אתה רבש"ע, ודאי רוצה שנשלם, "כי לא תחפוץ במות המת", תן לנו חיים.

והתורה, היא נותנת חיים. מרבה תורה מרבה חיים.

לכן, צריך לנצל כל רגע בחודש הזה, כי בנפשינו הדבר, רק התורה יכולה להציל אותנו ולעורר רחמי שמים שהקב"ה יחוס וירחם עלינו, ויתן לנו חיים.

התורה לא רק נותנת חיים, אלא הרי היא תמצית החיים, ידוע מ"ש הרמב"ם (פ"ז מה' רוצח ה"א) "תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר (דברים יט ה) וחי, עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין".

גם רוצח צריך לתת לו חיים, ואין חיים בלא התורה. ולכן מגלין רבו עמו. כי חיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד – כמיתה חשובין!

ללא תלמוד תורה חיינו אינם חיים. ולכן בימי אלול צריכים אנו להרבות בתורה, והמאור שבה מחזירו למוטב.

התורה גם מזכירה לנו שהעולם הזה אינו אלא פרוזדור, ואילו העולם הבא דומה לטרקלין, "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד טז).

משל למה הדבר דומה, אדם שמגיע למשרד ממשלתי, יש בו מסדרונות צרים וארוכים, ובני אדם רבים הרצים ואצים בחפזון מכאן לשם ומשם לכאן, לאף אחד אין זמן, כולם במרוצת העבודה. בא אותו אדם ומניח באמצע המסדרון כסא נח, רוצה הוא לשבת ולנוח.

אומרים לו העוברים ושבים: סלח לי, מה אתה עושה פה? והוא עונה: אני רוצה לנוח. כן, תנוח בבקשה, אבל לא כאן, בבתי הנופש, בבתי המלון – שם נחים, אתה מפריע למעבר.

העולם הזה אינו מקום לשבת על כסא נח, שם – בסוף הדרך, אם תזכה תוכל לנוח, שם – בעולם הבא הצדיקים יושבים על כסאות עטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה.

בעולם הזה אנו צריכים להכין צידה לדרך, העולם הזה כחלום יעוף, כאבק פורח וכציץ נובל.

צריך לנצל את החודש הזה, לפני שנשמע את המלך בר"ה עומד ותובע: "תמליכוני עליכם".

נבא לפניו ונאמר לו: הפסקנו לברוח באנו לשוב בתשובה שלמה, שתאריך אף ותרחם עלינו.

יהי רצון שיהיה זה זמן נשגב, שנתעלה ביחד בשמחת התורה, בחדותה של תורה, והקב"ה יקבל את הניצוצות שמתנוצצים בליבנו, ברחמים וברצון, ונזכה יחד עם כל בית ישראל לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים, ונזכה בקרוב לישועת ישראל ולביאת גואל צדק, בב"א

(כתבי תלמידים)