שמחת התורה ושמחת המצוה

רגיל אני לומר בדרך צחות “כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”, אבל מי שלומד לא הלכות בלבד, אלא אף משתעשע בקצות החשן ובגרעק”א, מתענג על דבריהם של הגר”ח מבריסק ובגרש”ש מגרודנא, מובטח לו שהוא גם בן העולם הזה ולא רק בן העולם הבא.

בא וראה שמחת התורה מה היא.

“אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר’ אליעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר’ אליעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו ביותר עד לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר אלא שר’ אליעזר פוסל, צהבו פניו של יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה, אמר לו רבי הן אלא שר’ יהודה פסול שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי החזרת לי אבידתי, זלגו עניו דמעות של רבי אליעזר בן שמוע, אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר קרא עליו את המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי” (מנחות י”ח ע”א).

צהבו פניו של יוסף הבבלי … וזלגו עיניו של ר’ אלעזר בן שמוע דמעות … אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבים עליהם ביותר, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.

ובמס’ שקלים (ח’ ע”ב):

“חדא מטרוניתא אפוי נהירין אמרה סבא סבא חדא מהני תלת מילין אית בך או דשתוי חמרא את או דמלוי בריבית את או דמגדל חזירי את א”ל תיפח רוחא דההיא איתתא דחדא מאלין תלת מילא לית בי אלא אולפני שכיח לי דהכין כתיב [קהלת ח’ ע”א] חכמת אדם תאיר פניו ר’ אבהו אתי לטבריא חמוניה תלמידוי דר’ יוחנן אפוי נהורין אמרון תלמידים לרבי יוחנן אשכח רבי אבהו סימא אתא לגביה א”ל מאי אורייתא חדתא שמעת א”ל תוספתא עתיקא קרא עליה חכמת אדם תאיר פניו א”ר חנין לוגא דאורייתא תמונתא עתיקא דמורייסא דציפורי”.

שמחת התורה לא רק משמחת לב וכמ”ש “פקודי ה’ ישרים משמחי לב”, אלא גם מצהיבה פנים.

ולא יפלא אפוא שדוקא ביום נשגב זה שבו ניתנה תורה לישראל שמחים אנו שמחה מוחשית וגופנית. בא וראה מש”כ הרמב”ן (שמות כ”ד י”א):

“ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. וטעם וישתו – שעשו שמחה ויום טוב, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה, כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה’ אלהיך (דברים כ”ז ז’). וכתיב בשלמה (דהי”ב א’ י”ב) החכמה והמדע נתון לך וגו’, מיד ויבא ירושלם ויעש משתה לכל עבדיו (מ”א ג’ ט”ו). ואמר רבי אלעזר מכאן שעושין משתה לגמרה של תורה (שהש”ר א’ ט’). ונאמר בדוד אביו בהתנדבם לבנין בית המקדש ויזבחו לה’ זבחים ויעלו עולות לה’ וגו’ ויאכלו וישתו לפני ה’ ביום ההוא בשמחה גדולה (דהי”א כ”ט כ”א – כ”ב), ואף כאן ביום חתונת התורה כן עשו”.

וראה נא דבריו הנפלאים והנשגבים של אור החיים הק’ בפרשת כי תבא (דברים כ”ו י”א):

“שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם”.

ולא רק בשמחת התורה כך אלא אף בשמחת המצוה.

וכך מצינו (ברכות ל’ ע”ב):

“אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב אמר ליה אנא תפילין מנחנא רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה (משלי י”ד) בכל עצב יהיה מותר כתיב אמר ליה אנא תפילין מנחנא”.

ופרש”י “תפילין מנחנא – והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי”.

אך רבינו יונה פירש בדרך אחר:

“ופי’ תפילין מנחתנא ר”ל שמחת מצוה אני שמח כי חולה הייתי במעיי ולא יכולתי להניח התפילין זה כמה ימים מפני חשש הנקיות ועכשיו כשנתרפאתי אני שמח בקיום המצוה הזו מתוך חפצי בה”.

וראה עוד מה שאמרו (ברכות ט’ ע”ב):

“אמר ליה רבי אלעא לעולא: כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצות: זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא”.

הרי לן דשמחת המצוה לא היתה חבויה בלבם בלבד, אלא שמחה זו אפפה את כל הוייתם והיתה ניכרת על פניהם עד שאמרו על גדולי החכמים, רבה ורב זירא דהוי קא בדחי טובא, ורב ברונא שחייך כל היום, ומזה נלמד מה גדולה היא שמחת המצוה.

ויהי רצון שיהיה חלקנו עמהם, בזה ובבא.

מתוך שיעור על פרשת בהעלותך