החודש הזה לכם ראש חדשים

“החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה” (שמות י”ב ב’).

הנה מצוה ראשונה שנצטוו ישראל כשנגאלו בעודם בארץ מצרים היא מצות קידוש החודש וקביעת הזמנים. ואף שלפי פשוטן של דברים מצוה זו הקדמה והכנה היא לחג המצות ולקרבן פסח, נראה דמצד עצמה קשורה מצוה זו ליציאת מצרים.

ודבר זה למדתי מתורתו של רבינו הספורנו (שמות י”ב ב’):

“החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי”.

ונראה בעומק הדברים, דהנה בחייו של העבד אין לזמן כל משמעות. בן חורין קובע לעצמו את סדר יומו, ומשתית את כל אורחותיו מסביב למשטר הזמן. ברצונו מחליט מתי ינוח על משכבו ומתי יעמוד לעבודת היום, מתי יאכל ומתי יחדל מאכילתו, מתי ינוע ומתי יעמוד מנוע. לא כן העבד, האדון הוא זה שכופה עליו משטר וסדר יום, והעבד לית ליה מדגרמיה כלום.

כאשר עבד יוצא לחירות, הביטוי המוחשי הראשון לחירותו היא שליטתו במשטר הזמן ויכולתו לקבוע את סדר יומו.

ולפיכך נצטוו ישראל לקראת יציאת מצרים על קידוש החודש, וקביעת המועדות.

מעתה, בהיותם בני חורין, לא זו בלבד שיקבעו בעצמם את סדר יומם אלא אף ישלטו על זמנו של עולם והן הם אשר יקדשו את החגים והמועדים ע”י קידוש החודש.

והוא שכתב הספורנו “מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם… כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי”.

מתוך שיעור על פרשת תזריע